סייד

תואר כבוד מוסלמי

סייד (ערבית: سَيِّد, תעתיק מדויק סַיִּד) הוא תואר כבוד הניתן לגברים שמקובל כי הם צאצאי הנביא המוסלמי מוחמד מנכדיו, חסן וחוסיין, בני בתו פאטמה זהרה וחתנו עלי בן אבו טאלב, שהיה גם בן-דודו. לנשים מצאצאי הנביא מוחמד יש כינויים אחרים (סיידה וכיוצא בזה). במקרה שמוצאו של אדם ממוחמד מגיע דרך אמו אך לא דרך אביו, אין הוא זכאי לתואר סייד, אם כי יש לו עדיין ייחוס.

מוסלמים מסוימים מעניקים כינוי זה גם לצאצאים של אבו טאלב, דודו של מוחמד, מבניו האחרים: ג'עפר, עקיל וטאלב.

אין לבלבל כינוי זה עם השם "סעיד", שהוא מילה ערבית ופרסית שמשמעותה "שמח". מילה אחרת שלפעמים מבלבלים בינה לבין תואר זה היא "שהיד", המונח הערבי למי שמת מות קדושים.

המילה סייד משמעותה המילולית "אדון", בדומה לסר או לורד האנגלי. בעולם הערבי משמשת מילה זו עדיין לעיתים כתחליף ל"אדון", כמו "סייד ג'ון סמית'". הרעיון מובע גם באמצעות המילה "סידי" בניבים מערביים של השפה הערבית.

השיעים מבדילים בין סיידים לאלו שאינם על פי צבע מצנפתם: הסיידים עוטים מצנפות שחורות או ירוקות (צבע בית עלי), ואילו אלו שאינם סיידים לובשים מצנפות לבנות או בצבע בהיר אחר.

הנהגת השיעים לאורך הדורות הורכבה במרביתה המכרעת מסיידים; בין המנהיגים השיעים בני זמננו שהם סיידים: מזכ"ל חזבאללה לשעבר חסן נסראללה, האב הרוחני של הארגון מוחמד חוסיין פדלאללה (גם קודמו עבאס מוסאווי, היה סייד), הפוליטיקאי השיעי-עיראקי הקיצוני מוקתדא א-סאדר, אבראהים אל-ג'עפרי ראש ממשלת עיראק, האייתוללה הבכיר בעיראק עלי סיסתאני, והמנהיג העליון לשעבר של איראן האייתוללה עלי ח'אמנאי (גם קודמו, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני היה סייד) וכן בנו מוג'תבא חמינאי.

כינויים אחרים

עריכה

כינויי כבוד ערביים אחרים כוללים את התארים "שייח'" ו"שָריף". שושלת ה"סיידים" מבית חסן ששלטו במכה, אל-מדינה, עיראק וכעת שולטים בירדן, בית האשם, נשאו את התואר "שָריף" ואשראף. בעולם הערבי "שָריף" לרוב שמור עבור צאצאי חסן בעוד "סייד" מצוי בשימוש עבור צאצאי חוסיין.

כינוי נוסף, המצוי בשימוש בעיקר בדרום ובדרום מזרח אסיה, הוא "מיר" או מירזא.

ציון המוצא

עריכה

סיידים לעיתים קרובות כוללים את התארים הבאים בשמותיהם כדי לציין את הדמות דרכה הם מציינים את ייחוסם. אם מוצאם מיותר מאב ידוע אחד או אימאם שיעי, הם ישתמשו בתואר של האב דרכו הם משתלשלים בדרגה הישירה ביותר.

אבתואר ערבישם משפחה ערביתואר פרסי
עלי בן אבו טאלב[1]עלאוויעלאוויעלאבי علوى
חסן בן עליאל-האשמי או אל-חסניאל-האשמי או אל-חסניהאשמי, חסני, או טבאטבאי حسنى
חוסיין בן עליאל-חוסייניאל-חוסייניחוסייני حسينى
עלי בן חוסיין זיין אל-עאבדיןאל-עאבידיאל-עאבידיעאבדי عابدى
זייד אבן עלי א-שהידא-זיידיא-זיידיזיידי زيدي
מוחמד אל-באקראל-באקריאל-באקריבאקרי باقرى
ג'עפר א-צאדקאל-ג'עפריאל-ג'עפריג'עפרי جعفرى
מוסא אל-כאזםאל-מוסאוויאל-מוסאווימוסאבי או קאזמי موسوى / كاظمى
עלי א-רידאא-רידאוויא-רידאווי או א-רדאווירזאבי או ריזבי رضوى
מוחמד א-תקיא-תקאוויא-תקאוויתקאווי تقوى
עלי אל-האדיא-נקאוויא-נקאווינקאבי نقوى

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סייד בוויקישיתוף
  • סייד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

עריכה
  1. הנוהגים לציין בכינוי "סייד" את כל צאצאי עלי בן אבו טאלב, מחשיבים את העלאווים כ"סיידים". מכל מקום, העלאווים אינם צאצאי מוחמד, אלא הם משתלשלים מבני עלי מהנשים שנשא לאחר מות פטימה זהרה, כמו אום בנין. המצמצמים את השימוש במונח "סייד" לצאצאי מוחמד דרך פטימה זהרה, אינם מכירים בעלאווים כ"סיידים".