מרי אסטור
מרי אסטור (באנגלית: Mary Astor; 3 במאי 1906 – 25 בספטמבר 1987) הייתה שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וסופרת אמריקאית שקריירת המשחק שלה השתרעה על פני ארבעה עשורים. היא זכורה במיוחד בזכות תפקידה כבריג'יד או'שונסי בסרט הפילם נואר "הבז המלטזי" ועל הופעתה בסרט "השקר הגדול" שבעבורה זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
 | |
| לידה |
3 במאי 1906 קווינסי, אילינוי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1987 (בגיל 81) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הולי קרוס  |
| שם לידה |
Lucile Vasconcellos Langhanke |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת פעילות |
מ-1921 |
| עיסוק | שחקנית, סופרת |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| בני זוג |
Kenneth Hawks (1928–1930 (כשנתיים))
|
| ילדים |
Marylyn Thorpe, Anthony Paul del Campo |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאסטור נולדה בקווינסי שבאילינוי בשם לוסיל וסקונסלוס לנגהנקה להורים שהיו מורים במקצועם. בנעוריה למדה נגינה בפסנתר והמיומנות הזו שימשה אותה מאוחר יותר בחלק מתפקידיה הקולנועיים. בעקבות זכייה במקום השני בתחרות יופי ארצית עברה עם משפחתה לניו יורק כדי לקדם את קריירת המשחק שלה. תמונותיה משכו את תשומת לבו של הארי דוראנט מחברת Famous Players-Lasky והיא חתמה על חוזה עם אולפני סרטי פרמאונט שם שונה שמה למרי אסטור.
קריירה
עריכהתקופת הראינוע
עריכהאסטור ערכה את הופעת הבכורה שלה כנערה בסרט Sentimental Tommy ופריצת הדרך שלה הגיעה כאשר השחקן ג'ון ברימור בחר בה לככב לצדו בסרט בו ברומל. היא נבחרה לאחת מ־WAMPAS Baby Stars כתואר המוענק לשחקניות המבטיחות של השנה והמשיכה לככב בסרטים מצליחים ובהם דון חואן. עם המעבר לעידן הקולנוע המדבר נתקלה אסטור בקשיים ראשוניים בשל טענות כי קולה עמוק מדי אך היא הצליחה להוכיח את התאמתה למדיה החדשה באמצעות הופעות בתיאטרון ובפיתוח קול. היא גילמה את אחד מתפקידיה הבולטים בדרמה "אבק אדום" לצד קלארק גייבל.
שערוריית היומן ושיא הקריירה
עריכהבאמצע שנות השלושים עמדה אסטור במרכזו של מאבק משפטי מתוקשר על משמורת בתה מול בעלה השני ד"ר פרנקלין תורפ. במהלך המשפט עלו לכותרות קטעים מתוך יומנה האישי שבו תיעדה רומן שניהלה עם המחזאי ג'ורג' ס. קאופמן. למרות השערורייה המשיכה הקריירה שלה לשגשג והמפיק סמואל גולדווין סירב לפטרה בזמן שהיא זכתה לשבחים על תפקידה בסרט "דודסוורת'". תקופת השיא בקריירה שלה כללה את הופעתה בבז המלטזי שנחשב לאחד מחלוצי ז'אנר הפילם נואר ואת הזכייה בפרס האוסקר על תפקידה בשקר הגדול שם הופיעה לצד בטי דייוויס.
MGM והמעבר לתפקידי אם
עריכהבהמשך חתמה אסטור על חוזה ארוך טווח עם אולפני מטרו גולדווין מאייר ולוהקה בעיקר לתפקידי אימהות וביניהם האם בסרט המוזיקלי "פגוש אותי בסנט לואיס" ודמותה של מארמי בעיבוד לנשים קטנות. היא עזבה את האולפנים בסוף העשור לאחר שחשה מיצוי מקצועי.
שנים מאוחרות וכתיבה
עריכהבמהלך שנות החמישים והשישים התמקדה אסטור בתיאטרון בטלוויזיה ובכתיבה והופיעה בסדרות כגון "אלפרד היצ'קוק מגיש" ו"ד"ר קילדייר". אסטור זכתה להצלחה ניכרת כסופרת ופרסמה את האוטוביוגרפיה My Story שהפכה לרב-מכר והתמקדה במאבקיה האישיים. בהמשך פרסמה ספר זיכרונות שני בשם A Life on Film שעסק בקריירה המקצועית שלה ובנוסף כתבה חמישה רומנים. סרטה האחרון היה מותחן האימה "הסוף... הסוף, שרלוט המתוקה" לצד בטי דייוויס ולאחר צאתו פרשה ממשחק באופן סופי.
פטירה והנצחה
עריכהמרי אסטור הלכה לעולמה כתוצאה מכשל נשימתי ועל שמה קבוע כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
