אילן דר

אילן דר (30 בינואר 1937 – 7 בספטמבר 2026) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, מדבב, מתרגם ובמאי תיאטרון ישראלי.

אילן דר

לידה	30 בינואר 1937 י"ח בשבט ה'תרצ"ז תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	7 בספטמבר 2026 (בגיל 89) כ"ה באלול תשפ"ו תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	אילן בלווייס
מדינה
מקום מגורים	תל אביב
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"
תקופת פעילות	1958–2023 (כ־65 שנים)
עיסוק	שחקן, במאי
בת זוג	רות דר
מספר ילדים	1
פרסים והוקרה	יקיר העיר תל אביב-יפו (2018) פרס אריק איינשטיין (2023)
פרופיל ב-IMDb

אילן דר בסרטו של רפאל נג'ארי "תהילים", 2007

אילן דר, ביחד עם יעקב בודו ומוניקה ורדימון בהצגה "ספסל הזהב", תיאטרון יידישפיל

ביוגרפיה

נולד בשם אילן בלווייס בתל אביב, להורים ילידי פולין.

למד במגמת הדרמה בגימנסיה הרצליה אצל המורים אברהם ניניו, שרגא פרידמן ומנחם גולן. החל את קריירת המשחק שלו בתפקידים זוטרים בסרטי קולנוע, בין היתר בתפקיד ה"אשכנזי" בסרטי בורקס שונים. בנוסף, לקח דר חלק בהפקות טלוויזיוניות שונות, ולאורך השנים שילב את העשייה הטלוויזיונית עם תפקידיו בתיאטרון.

בתיאטרון

בשנת 1958 הצטרף לתיאטרון האהל, שם שיחק עד 1962. גילם את קלייב בהצגה "תרגיל בחמש אצבעות", והשתתף בהצגות "החייל האמיץ שווייק", "המכשפה" ו"שנת הבגרות".

באוקטובר 1961 הצטרף לצוות השחקנים המייסד של תיאטרון חיפה, שיחק באנדורה, "הלילה לאיש" בו גילם את מחלון, ב"מעגל הגיר הקווקזי" בו גילם את סימון, וב"בן ערובה" בו גילם את השבוי. בתחילת 1964 שיחק את אחד הבנים ב"אמא קוראז'", אולם נעדר חלק מהזמן בשל שבר ברגלו. בהמשך גילם את סילביו ב"משרתם של שני אדונים", את הגבר בהצגה "הגברת עם הכלבלב", את טוזנבאך בהצגה "שלוש אחיות", את וניה בהצגה "הדוד וניה" ואת צ'רכס בהצגה "שיץ".

בשנת 1977 הצטרף לתיאטרון הקאמרי והשתתף בהצגה "כרגע לא פנוי"; גילם את ג'ורג' שניידר בהצגה "פרק ב'", גילם את בלדד בהצגה "יסורי איוב", גילם את מוניה בהצגה "אורזי מזוודות", גילם את גולגלביץ' בהצגה "כולם רוצים לחיות", גילם את אדולף אייכמן בהצגה "קסטנר", גילם את לותר ואת העו"ד בהצגה "מיכאל קולהאס", גילם כומר בהצגה "אמא קוראז'", גילם את הרבסט בהצגה "שירה", גילם את אייק ואת לנארד בהצגה "זמנים אחרים", גילם את בקינגהאם בהצגה "ריצ'רד השלישי", גילם שישה תפקידים שונים בהצגה "מלאכים באמריקה", גילם את צוקר בהצגה "מבקר המדינה", גילם תפקיד אורח בהצגה "רצח", גילם את אורי בהצגה "אורי מורי", והשתתף בהצגה "אדון וולף". כמו כן תרגם את המחזה "איש עם קשרים" עבור תיאטרון הקאמרי.

בשנת 1995 פרש מ"הקאמרי" ועבר לשחק בתיאטראות אחרים, בהם תיאטרון בית ליסין, הבימה ותיאטרון באר שבע.

בתיאטרון בית ליסין השתתף, בין היתר, בהצגות "קידוש", "חמץ", "שבעה" (כחלק מטרילוגיה ישראלית שכתב שמואל הספרי), "סתיו ימיו", "המים זוכרים", "שבר ענן" מאת מרים קיני, "אחרון ימיה" מאת גדי ענבר, "אנדה" מאת הלל מיטלפונקט, "אמא מאוהבת" מאת גורן אגמון, "אילוף הסוררת" מאת ויליאם שייקספיר ו"הקומה השלישית" מאת אשכול נבו. השתתף גם בהעלאת המחזה "אוסלו", מאת ג'י.טי. רוג'רס, בתפקיד שמעון פרס.

ב־1979 העלה בתיאטרון צוותא הצגת יחיד בשם "כמו כדור בראש", שהוצגה כ-400 פעם ברחבי הארץ במשך כ-10 שנים, ואף הועלתה בתרגום לאנגלית בפסטיבל אדינבורו.

בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגה "כשאת אומרת לא".

בתיאטרון הבימה השתתף בהצגות "זמן אמת" ו"מועדון האלמנות העליזות".

כבמאי, ביים את המחזה "הבט אחורה בזעם" בתיאטרון הספרייה, וביים ותרגם את המחזה "הא הא" עבור אותו תיאטרון.

בטלוויזיה ובקולנוע

ב-1963 השתתף בסרטו של אריה אליאס "אף מילה למורגנשטיין".

ב-1972 גילם את גדעון רוגוב בסרטו של שמואל אימברמן "שתי דפיקות לב".

ב-1973 גילם את ד"ר לוקס בסרטו של עמי ארצי "הבלש האמיץ שוורץ", וגילם את ד"ר אבישר בסרטו של יונה דאי "אדם".

ב-1974 גילם את שמעון בסרט התנ"כי שצולם בארץ "סיפור יעקב ויוסף".

ב-1976 גילם את אלכסנדר בסרטו של זאב רווח "רק היום".

ב-1977 גילם את דוידזון בסרטו של זאב רווח "הגונב מגנב פטור", וגילם את פלדמן בסרטו של שמואל אימברמן "בוא נפוצץ מיליון".

ב-1978 שיחק כברמן בסרט "שרגא קטן".

ב-1979 גילם את מוטי בסרטו של זאב רווח "לא לעלות יותר".

ב-1980 גילם את אילן בסרטו של זאב רווח "פצעי בגרות 80".

ב-1982 גילם את אבא של איה בסרטה של מיכל בת-אדם "בן לוקח בת".

בשנים 1983–1986 זכה לחשיפה המשמעותית ביותר עד אז, בעקבות השתתפותו בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים", בה גילם את אילן, בעלה של תיקי (תיקי דיין), סוכן ביטוח מניפולטור ובעל נטייה לקמצנות.

ב-1984 גילם את יורם טל-שיר בסרטו של חיים גיל "כאסח".

ב-1986 גילם את דמותו של עמירם גל בסרט הטלוויזיה "שניים בדרך" שביים אפרים סטן והוא מבוסס על ספרו של יגאל לב.

ב-1988 שיחק בסרט "מה קרה?".

ב-1994 גילם את השופט בנימין הלוי בסדרת הטלוויזיה שביים אורי ברבש "משפט קסטנר", המהווה עיבוד למשפט קסטנר.

ב-1997 גילם את ראש השב"כ אברהם שלום בסדרת הטלוויזיה שביים אורי ברבש "קו 300", המבוססת על פרשת קו 300.

ב-2003 גילם את צבי לזר בסדרת הטלוויזיה שיצרו אורי ובני ברבש "מיי פירסט סוני" ושיחק בסרט הטלוויזיה "באמצע הסרט".

ב-2005 גילם את ראובן בעונה החמישית של סדרת הטלוויזיה "החיים זה לא הכל". באותה השנה חזר לגלם את אילן בפרק האיחוד של "קרובים קרובים".

ב-2007 גילם את חיים, ראש המוסד, בסרט "המוסד הסגור" של אלון גור אריה וכן השתתף בסרט "תהילים" של רפאל נג'ארי.

בשנים 2010–2012 גילם את סבא עמוס בסדרת הטלוויזיה "כאן גרים בכיף" ששודרה בערוץ 10.

בשנת 2011 השתתף בסדרת הטלוויזיה "החולמים" בערוץ הילדים, שם גילם את ליאון, מנהל בית האומנה, אשר מת בתחילת הסדרה בעקבות הרעלתו.

בשנת 2014 שיחק בסרט "מיתה טובה" שזכה בארבעה פרסי אופיר ובסרט "פריז על המים", שזכה בפרס אחד.

ב-2015 גילם את גדעון, סבה של מאיה (אריאל מורטמן) בסדרת הנוער "כוכב הצפון". באותה שנה גילם דר את שמואל בודנהיימר, אביו של גידי (עפר שכטר) בסדרת הטלוויזיה "שנות ה-80".

ב-2016 גילם את פרופסור שכטר בסדרה "בנות הזהב" בערוץ 10, הופיע בסדרה "האחיות המוצלחות שלי", ובתפקיד עצמו בסדרה "צומת מילר".

ב-2017 שיחק בסרט "דרייבר".

בשנת 2019 שיחק בסרטים "אהבה בשלייקס" של יוחנן ולר, בסרטו של אלון גור אריה "המוסד", שבו חזר לגלם את דמותו של חיים ראש המוסד ו"בשורות טובות" של ארז תדמור. באותה שנה הופיע בסדרה "אבא משתדל" בכאן 11.

חיים אישיים

דר התגורר בתל-אביב. הוא היה נשוי לתפאורנית ומעצבת התלבושות רות דר ולהם בת. הוא נפטר ב-7 בספטמבר 2026, בגיל 89.

פרסים ואותות הוקרה בהם זכה

• בשנת 1989 זכה דר בפרס על שם חנה רובינא ובפרס עיריית תל אביב על שם אברהם בן-יוסף על תפקידו כהרבסט בהצגה "שירה" בתיאטרון הקאמרי.
• בנובמבר 2012 העניק לו איגוד אמני ישראל אות הוקרה על תרומתו לתרבות הישראלית לאורך השנים.
• בשנת 2018 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
• בינואר 2023 זכה בפרס אריק איינשטיין לאומנויות.

פילמוגרפיה

• אף מילה למורגנשטיין (1963)
• שתי דפיקות לב (1972)
• הבלש האמיץ שוורץ (1973)
• אדם (1973)
• סיפור יעקב ויוסף (1974)
• רק היום (1976)
• הגונב מגנב פטור (1977)
• בוא נפוצץ מיליון (1977)
• יום חופש (1977)
• שרגא קטן (1978)
• לא לעלות יותר (1979)
• פצעי בגרות (1980)
• אישה ושמה גולדה (1982)
• בן לוקח בת (1982)
• קרובים קרובים (1983־1986)
• כאסח (1984)
• גרין (1984)
• שניים בדרך (1986)
• מה קרה? (1988)
• משפט קסטנר (1994)
• קו 300 (1997)
• לא תנאף (2001)
• ברונו מאוהב (2005)
• המוסד הסגור (2007)
• תהילים (2007)
• כאן גרים בכיף (2010־2012)
• החולמים (2011)
• מיתה טובה (2014)
• פריז על המים (2014)
• כוכב הצפון (2015)
• שנות ה-80 (2015)
• בנות הזהב (2016)
• צומת מילר (2016)
• האחיות המוצלחות שלי (2016)
• דרייבר (2017)
• רעבעצן (2018)
• המוסד (2019)
• אבא משתדל (2019)
• אהבה בשלייקס (2019)
• בשורות טובות (2019)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אילן דר בוויקישיתוף

• אילן דר, ברשת החברתית פייסבוק
• אילן דר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אילן דר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אילן דר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אילן דר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אילן דר, בארכיון הבימה
• אילן דר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יעקב בר און, אילן יוחסין, באתר ynet, 8 בינואר 2003
• טל פרי, סבא סבבה, באתר nrg‏, 2 ביולי 2005
• סמדר שילוני, שלא למטרות רווח, באתר ynet, 27 ביולי 2007
• סמדר שילוני, "אני כמו קוזילביץ'", באתר ynet, 13 ביוני 2010
• לירון סיני, אילן דר: "אני יותר קרוב ללוויה מלבר מצווה", באתר ynet, 10 באוקטובר 2014
• שיר זיו, "ספורט זה דבר מסוכן. אני לא עושה ספורט וחי כבר 80 שנה", באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2017
• יואב בירנברג, אוסלו, חזרנו אלייך שנית, באתר ידיעות אחרונות, 21 בנובמבר 2018