חיפוש

נטוש – שרון רז

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

שרון רז – התיאטרון הפתוח ליד קיבוץ גברעם ושיקומו כאתר ומרחב הנצחה פעיל לזיכרון חללי צוק איתן ולפעילויות משפחות ומטיילים

לאחרונה ביקרתי שוב, בפעם החמישית, בתיאטרון הפתוח הישן והנטוש, שנמצא ביער שליד קיבוץ גברעם, והיה בעבר ה"אמפי" הידוע של הקיבוץ והאיזור. להפתעתי נוכחתי לראות שכמתוכנן, המתחם אכן הפך להיות מה שאמור היה להיות, ושכל תהליך השיפוץ, שחזור ושימור כמעט והסתיים. זה אשכרה קרה. משהו שלא מובן מאליו בישראל. פרוייקט גדול שממש קרם עור וגידים והתרחש. כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה. כשביקרתי, היו במקום שלושה עובדים של קק"ל שניקו, עבדו וסידרו ואחד מהם, דודו, גם שוחח איתי, ענה על שאלותיי והיה אדיב וחביב. תודה לו.

החלטתי לכתוב פוסט שלם על כך, בעקבות ביקור זה. זה הפוסט הראשון שלי לשנת 2026 בבלוג זה, "נטוש", שקיים מאז אפריל או מאי שנת 2007, שזה כ-19 שנים, באינטרנט, שזה כאילו 38 שנים או 57 שנים במציאות. המון המון זמן.

למעשה יש לי פוסט ישן כאן, בשם "אמפיתיאטרון בריטי" משנת 2009, לאחר הביקור הראשון שלי במתחם, שעשה מיד אז, וגם מאז, הדים, כמו רוב הפוסטים, פוסט בו חשבתי בכלל בזמנו כי זה אמפיתיאטרון בריטי, או במילים מדוייקות יותר תיאטרון פתוח שבנו הבריטים, כי משום מה זה היה נראה לי משנות הארבעים ויצירה בריטית מנדטורית. לא היה לי אז שום מידע אודותיו. הסתבר בהמשך שזה "אמפי" שנבנה על ידי הקיבוץ (גברעם) ו/או המועצה המקומית, בשנות החמישים.

למעשה באותו פוסט מ-2009 פתחתי את עיניהם של רבים לגבי המבנה המיוחד (האהוב עליי), כולל (כמו במקרים רבים נוספים לאורך השנים) לאנשי המועצה לשימור אתרים, שהניחו שם שלט כחול קטן רק כמה שנים לאחר החשיפה, וכולל גם בהמשך, עם הזמן, למה שגרם לכך שגם ילדים ונערים הגיעו למבנה וקשקשו קשקושים על קירותיו (גרפיטי לעניים…לא אמנות במקרים אלו), צלמים שהגיעו עם לקוחות לעשות בוק לבת מצווש, צילומי דוגמנות וכו'.

אז ביקרתי בו לפחות 5 פעמים (אולי מתחבא לו עוד סשן שלא זכור לי כרגע, ככה זה כשיש דאטא-בייס אישי של יותר מרבע מיליון תצלומים) והחלטתי לעבור על כל התצלומים, של כל חמשת הסשנים (הארבעה הישנים פלוס האחד החדש), לצמצם כמויות ואז להקטין במידות/רזולוציה כדי להכניס לפוסט זה. יש לציין שרק צילומים מהסשן הכי קדום (2009) פורסמו כאן בבלוג "נטוש" בעבר. כל השאר לא פורסמו, אולי למעט 2 תצלומים שנמצאים בספר "נטושים", שהוצאתי בשנת 2020, תודות לקמפיין הדסטארט מוצלח.

התלבטתי אם להראות את כל ה-מגה-פוסט הזה מהישן לחדש או דווקא מהחדש לישן. כלומר מ-2009 עד ל-2026 או מ-2026 אחורה ל-2009. החלטתי על האופציה השניה, המפתיעה, הלא שגרתית, וכל זה מדוע? כי לדעתי דווקא להביט על הכל בצורה כזאת תגרום לכם, הגולשים, הצופים בפוסט, להבין לעומק את חשיבות התיעוד, הצילום, התיעוד הצילומי, הצילום התיעודי, וגם לעיתים האמנותי. שימור על ידי צילום. מלוא הכבוד למורשת הבנויה. בכל אופן הכל מעיניי שלי.

היה מעניין לי לראות איך בכל ביקור במקום עשיתי מסלול די דומה מסביב ובתוך התיאטרון הפתוח. בכל פעם זו היתה שעה שונה של היום וכמעט בכל סשן היתה לי מצלמה אחרת. כמובן שבסשן הישן ביותר מ-2009 זו מצלמה פחות טובה. אבל זה לא הציוד אלא העיניים וגם הניסיון. אין ספק ש-22 שנות צילום דיגיטאלי עושות את שלהן ועם הזמן, באופן הדרגתי ועקבי, השתפרתי מכל הבחינות.

בהרצאותיי בעבר הראיתי בדרך כלל גם צילום או שניים של ה"אמפי" הזה (אמפי זה קיצור קל וקליט אבל שגוי, כי אמפי הוא עיגול מלא, ואילו רוב ה"אמפי" הקיימים בארץ הם רק חלק של עיגול ולכן ההגדרה הנכונה היא "תיאטרון פתוח"), וכשהיו כבר התכניות לחידושו, שימורו, שדרוגו והסבתו, אז הסברתי שהמתחם ייהפך למתחם לזכר 68 חללי צוק איתן, ויכלול קיר הנצחה גדול, פיתוח סביבתי משמעותי, מסלול אופניים מסביב, מקומות למשפחות וכו'.

התרשמתי מכך שהכל כאמור כמעט והושלם בשטח, שדואגים לו אנשי קק"ל, נמצאים שם (גם אבטחה בלילה), על ההשקעה, התכנון, העיצוב, עיצוב מעגלי המשפחות, שהם ספסלי בטון עגולים ומושקעים, כשבמרכזם עצי אלון תבור שניטעו במיוחד, 68 במספר, כמו מספר החיילים שנהרגו, ההשקעה בעיצוב הסביבתי, העצים, הטיפוח, רמת גימורים וכו'. מרשים. חשוב היה לי לשמוע את דודו מספר לי על כך שההחלטה היתה לשמור על עיצוב מאוד נקי, שימור מדויק, וללא כל מיני תוספות מיותרות של שילוט לא הכרחי, אלמנטים לא הכרחיים וסממנים מסחריים כלשהם. כמה שיותר נקי מתוספות, מכבד, מדויק ויפה.

להפתעתי הוא גם סיפר שכבר היו שני מופעים במקום. אחד מהם היה סגור ומיועד למשפחות הנופלים והשני כנראה פתוח. במופע השני הופיע אביתר בנאי. אין כל אמצעי הגברה, תאורה וכו' במקום אלא זה קיים רק במופעים עצמם, כלומר מביאים, מתקינים, משתמשים, פורקים והולכים. יש אלמנטים שעדיין לא הותקנו, כמו גן שעשועים לילדים, שאמור להיות בשטח פתוח מבוטן, הקרוב לחלק ממעגלי/ספסלי המשפחות.

יש שלטי הסבר חדשים במתחם, מסודרים ומוצלחים, על הבוטניקה בעיצוב הסביבתי החדש, על מבצע צוק איתן וחלליו, על התכנון הכללי המחודש של המתחם וכו'. לא נתקלתי, ואני מקווה מאוד מאוד שיש, או שיהיה בקרוב מאוד, כי אחרת זה מאכזב ואף שערורייתי, שילוט המסביר על ההיסטוריה של התיאטרון הפתוח הנ"ל, שנות פעילותו, המופעים שהיו בו וכו', אחרת אזרחים שיבקרו בו לראשונה יטעו לחשוב, או יוטעו לחשוב, שזה מבנה חדש שהוקם במיוחד (לעומת מבנה ותיק מאוד שפעל, ננטש וחודש).

כל התצלומים בפוסט זה צולמו על ידי, שרון רז, ונמצאים כאן בגרסתם המוקטנת בגודל/רזולוציה. אין לעשות כל שימוש באף אחד מהם ללא אישורי המפורש בכתב. לינקים לפוסט זה ברשתות חברתיות, בוואטסאפ וכו' יתקבלו תמיד בברכה. עכשיו הצילומים.

להמשיך לקרוא "שרון רז – התיאטרון הפתוח ליד קיבוץ גברעם ושיקומו כאתר ומרחב הנצחה פעיל לזיכרון חללי צוק איתן ולפעילויות משפחות ומטיילים"

תערוכה קבוצתית – "אמא לא באמת מתה"

ב-21/08/2025 נפתחה תערוכה קבוצתית מיוחדת, מעניינת, יפה ומגוונת בשם "אמא לא באמת מתה" באוצרותה של נורית טל-טנא ובהשתתפות שמונה אמנים, ביניהם אני. התערוכה מוצגת בגלריה של מנשר לאמנות, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב. שיח גלריה יהיה בשבת 13/09/2025 בשעה 11 בבוקר. נעילה ב-04/10/2025. מוזמנים.

לינק לכתבה וריאיון באתר פורטפוליו עם האוצרת נורית טל-טנא- ללחוץ כאן

לינק לכתבה בעיתון "לאישה" באתר "ידיעות אחרונות" עם האוצרת נורית טל-טנא- ללחוץ כאן

שרון רז

מפעל המוות

זהו מגה-פוסט מאוד מאוד משמעותי מבחינתי. במאי וביוני שנת 2022 הצלחתי לבצע במאמצים, בנחישות רבה, ובתשוקה רבה עוד יותר, את מה שתכננתי כבר שנים קודם לכן. המתחם הזה היה בגדר חלום שאני מעוניין להגשים. בפעמיים או שלוש בעבר הרחוק, כשהייתי מבחוץ, מביט איכשהו מעבר לחומת הבטון ולגדרות התיל, איחלתי לעצמי וכיוונתי לצלם שם. מרחוק זה היה נראה לי כמו איזה משהו אחרי שואה גרעינית קטנה, או אסון צ'רנוביל, וגם הזכיר לי סצינה ספציפית מהסרט הענק "פול מטאל ג'אקט" מ-1987 של הבמאי הענק סטנלי קובריק. הרגשתי, ובצדק, שהמראות במתחם הזה נדירים ביותר, וחזקים מאוד, וממש פנטזתי להצליח לצלם שם.

להמשיך לקרוא "מפעל המוות"

שרון רז – קפריסין מהעיניים שלי

בעשרים השנים האחרונות נסעתי שלוש פעמים (בלבד) מחוץ לארץ. לפני כתשע שנים לחופשה משפחתית בעקבה, ירדן, לפני כשנתיים וחצי עם אחיותיי וגיסי לכמה ימים בלונדון אהובתי, בה לא ביקרתי מאז 1998. בין ה-9 ועד ה-13 לאפריל, החודש, נסעתי עם כל המשפחה לחופשה (בת חמישה ימים, כאמור) בלימסול בקפריסין. אבי בן ה-84 החליט שאת פסח נעשה הפעם שם, ביצע והזמין את כולנו. הוא, אני (הבכור) ושני ילדיי, אחותי (הסנדביץ'), גיסי ושלושת ילדיהם, אחותי (הצעירה) ותאומותיה. סה"כ תריסר. אני שמח שהבחירה היתה בלימסול, ולא נגיד בפאפוס, כי לימסול היא עיר גדולה, ובעיר אפשר להסתובב, לראות ולצלם רחובות ובניינים, לאכול, לשבת בבתי קפה, להתבונן ולהיטמע כתייר בעירוניות מסוג מעט חדש. בחופשה צילמתי 2138 תצלומים במצלמה, בארבעת הימים הראשונים, פלוס צילומים באייפון בלבד ביום החמישי, וכתוספות מעטות שונות בשאר הימים. עד עתה צמצמתי ומחקתי והגעתי ל-828 תצלומים, כלומר 60% נמחקו לצמיתות. נשאר עדיין הרבה "בשר" של חומרים טובים מהחופשה הזאת, ואת חלקם (לא את כולם) אציג כאן לפניכם.

לימסול היא כאמור עיר גדולה, והספקתי לטעום יחסית מעט מאוד ממנה. הסתובבתי הרבה מאוד ברגל, ועדיין יש עוד הרבה מה לראות, לי לפחות. בעיר יש מגוון רב של מבנים ישנים, חלקם נטושים- בד"כ מבני מגורים, מסחר ומשרדים סגורים, ובד"כ לא מהסוג המתפורר. בעיניי היא נראית יותר אירופאית מאשר ים תיכונית. סוג של עירוב בין שני הסוגים, עם פה ושם מבנים שאינם רחוקים מאיך שמבנים ישנים מסויימים נראים בתל אביב, ובכלל בארץ. ובכל זאת, שם זה נראה טוב יותר. לטעמי גם הכל מסודר ונקי הרבה יותר מכאן, והכי חשוב- הרבה פחות צפוף ופחות רועש מבישראל, בגלל ששם יש הרבה פחות אוכלוסיה מכאן. כנראה גם המנטליות היא קצת אחרת.

החלטתי להניח כאן בבלוג הזה (שקיים כבר מאז 2007!!!) מגה-פוסט על החופשה הזאת. קודם כל בשבילי ובשביל משפחתי, כדי שנוכל בצורה מסודרת להיזכר ולראות את התוצרים הצילומיים שלי משם. אבל גם בשבילכם. יש כאן כמובן הרבה מאוד ארכיטקטורה וגם לא מעט גרפיטי. אין לי ספק שאני יכול להסתובב שם לבדי במשך עוד לפחות שבועיים ולהמשיך לצלם. אולי תהיה הפעם הבאה. אולי לא.

אחלק את הפוסט הזה כרונולוגית לפי ימי החופשה. הפוסט כולל בעיקר תצלומים מלימסול אך גם מהכפר לפקרה וממרכז העיר ניקוסיה, בהן בילינו לזמן יחסית קצר. תיהנו.

להמשיך לקרוא "שרון רז – קפריסין מהעיניים שלי"

תערוכה חדשה – בואי לאילת

מוזמנים לתערוכת היחיד השביעית שלי, "בואי לאילת", שתוצג בכל מרץ, אפריל ומאי 2025.

הפתיחה היתה שלשום, ב-4/3. לא יהיה שיח גלריה.

מיקום: הגלריה בבית דניאל (אולם רחל) גלריה לאמנות חברתית (רח' בני דן 62, תל אביב)

תערוכה נוכחית: בואי לאילת | שרון רז

אוצרת: עירית אביר

להמשיך לקרוא "תערוכה חדשה – בואי לאילת"

שרון רז – תצלומים מקיבוץ ברור חיל

היום תיפתח תערוכה קבוצתית בשם "התאספות" של "זומו שער הנגב" בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל. חדר האוכל היה נטוש במשך שנים ורק לאחרונה נוקה, חודש, והשתדרג לצורך התערוכה. בכך גם איבד את הנטישות שלו. אין לי שום קשר לתערוכה, מלבד זה שהגשתי בזמנו תצלומים כהצעה להשתתף בה ונדחיתי.

החלטתי שזו הזדמנות להציג כאן 18 תצלומים, כסוג של תערוכה אינטרנטית, ועוד 12 תצלומים נוספים, כל זאת מתוך כמה סשנים שצילמתי בקיבוץ באביב 2018. לפחות כך תוכלו גם אתם לחוות את מה שקלטו ומסגרו עיניי.

הערה כללית למי שבמקרה אינו מכיר אותי ואת צילומיי- זה נחשב מאוד מוזר, חריג, לא מקובל, מערער וחתרני, אבל אינני עושה כל עיבוד (פוטושופ, לייטרום וכו') לתצלומיי. יש לכך כמה סיבות (ואני מסביר גם על כך בספר "נטושים", שיצא לאור לפני יותר מארבע שנים) אבל העיקרית שבהן היא שאינני מנסה לייפייף את המציאות.

כל התצלומים הוקטנו בגודלם/משקלם/נפחם כרגיל כדי להתאים למגבלות הטכניות של הבלוג כאן בוורדפרס.
אין להשתמש בתצלומים ללא הסכמתי המפורשת בכתב (כתובת מייל- bddaba@gmail.com).

בהנאה,

שרון רז

להמשיך לקרוא "שרון רז – תצלומים מקיבוץ ברור חיל"

פינוי בינוי רמת גן, שרון רז

רחוב הררי, שכונת נווה יהושע, רמת גן. צמוד/מקביל לדרך אלוף שדה, בין כביש 4 לפנייה ימינה לרחוב הירדן. מבנים ישנים, שיכונים ישנים, יוחלפו בשיכונים חדשים. לא תהיה בשורה רבה בעניין הארכיטקטורה. האדריכלים נשלטים על ידי היזמים, הקבלנים והרשויות. מעוף לא יהיה. המבנים החדשים יהיו גדולים, עבים וגבוהים יותר אבל לא הרבה יותר טובים מהישנים. אין לי בעיה עם הרס הישנים, במקרה כזה, רק שיכונים, אבל גם ברור שלחלוטין לא אתרגש מהחדש. רק הכסף מדבר. אגב, כפי שתראו כאן, וכפי שאולי ראיתם בפוסטים הקודמים שלי של פינוי בינוי (כולל ממש מזמן כאן) אז רכוש, חפצים, מכשירים, ריהוט וכו הם הבלים. כלום. גם דירות ובתים ובניינים. ארבעה קירות שהם חשובים, אך רק אשלייה של ביטחון פיזי כללי וכלכלי. אני ממשיך בכל זמן פנוי לצלם, ופעם בכמה זמן נזכר שיש לי עדיין את הבלוג הזה, אז שוב מניח כאן, כי בא לי, אחרי כמה חודשים שלא, פוסט חדש, עם מבחר תצלומים מארבעה בניינים ישנים שהיו כאן במצב נטוש, לאחר פינוי, ולפני הריסתם, ובינוי חדש. צולם בפברואר 24, כחודש לאחר מכן נהרסו הבניינים. כל התצלומים הוקטנו, ואין לעשות בהם כל שימוש. להחזיר את כל החטופים עכשיו. שרון רז. ניתן ללחוץ על תצלום אחד ולראותו בגדול יותר ולדפדף אחד אחרי השני:

להמשיך לקרוא "פינוי בינוי רמת גן, שרון רז"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל